הישאר חזק, הישאר אנושי: מכתב מחברה פלסטינית בקשר לסירוב שלי

תרגום: שרון גולדברג

זהו קטע מתוך מכתב שקיבלתי מחברה פלסטינית של חברה. התרגשתי ממנו מאד, והנחישות שלי לסרב התחזקה והתגברה. זה מרגש ומתאים במיוחד כיוון שהמלחמה הנוראית בעזה ב2008-9 היתה ההתחלה של תהליך ארוך שהוביל אותי להיכן שאני היום, בדיוק שבועיים לפני הגיוס/ הסירוב שלי.

“מורי,

כשאוליביה סיפרה לי עליך הרגשתי מיד מחוברת אליך ואל המעשה שלך. אני מורידה את הכובע בפניך ובפני אותם ישראלים שעשו זאת לפניך. […]

הרשה לי לספר לך למה הרגשתי חיבור מידי אליך ואל המעשה האמיץ שלך.

ב28 בדצמבר 2008 במהלך מבצע עופרת יצוקה בעזה איבדתי 15 מבני משפחתי האהובה בפיצוץ אחד ויחיד. 11 מתוכם היו ילדים מתחת לגיל 12, המבוגר ביותר היה ילד חכם בשם מוחמד, שהיה בן 12 ואהב כדורגל, והצעירה ביותר היתה תינוקת יפיפה בת שנתיים בשם איה. כמה חודשים לאחר מכן איבדתי 7 בני משפחה נוספים בעקבות פציעות אנושות מפגיעות רסיסים ומחסור קיצוני בטיפול רפואי, ציוד ותרופות בגלל המצור.

אותם 22 בני משפחה אהובים הם לא מספר אלא שמות וחיים של אנשים בעלי ערך בדיוק כמוך וכמו משפחתך. הם איבדו את חייהם היקרים בגלל החלטה חסרת אחריות ובעקבותיה פעולה עיוורת שבוצעה על ידי אדם נוסף שלא היה “אתה” שלא בחר בעמדה שלך ולא פעל לפי ההחלטה שלך. […]

…רציתי רק לחלוק איתך את רגשותיי ולומר לך שלמרות שהמשפחה שלי כבר לא בחיים, עם המעשה שלך אתה הצלחת להחזיר אלי את הרוח שלהם.

מורי, אנחנו אולי לא נראים אותו דבר ואולי אין לנו את אותן אמונות, אבל דבר אחד אני בטוחה שיש לנו במשותף והוא אנושיות.

הישאר חזק, הישאר אנושי

באהבה והערכה,

מנאל תימרז.”

בשיחת טלפון מאוחרת יותר עם מנאל, דיברנו על הצורך בעולם בו מרטין לותר קינג וג’ין שארפ הם הנביאים שלנו, שבו אנושיות ואהבה ממוקמים מעל כל דבר אחר. עולם בו אקטיביזם יוצא אל הפועל בדרכים יצירתיות ולא באלימות, וביחד. עולם בו אנחנו מבינים שכולנו כאן כבושים, חלק מאיתנו, כמו שמנאל ניסחה את זה, “כבושים עם זכויות יתר”, אבל כולנו מדוכאים על ידי הדיכוי, כולנו נפגעים מהאלימות, כולנו נעשים קצת יותר חסרי בית על ידי הריסות הבתים וכולנו נעשים קצת יותר קטנים ועצובים, ויותר בודדים על ידי כל השנאה והלאומיות והאנטי-אַחֵריות. תודה לך, מנאל.